<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות כ"ב</h1>
<h2>דף נח.</h2>
ביצה מעוף שילדה אותה והיא ודאי מעוף טרפה אסורה ואפילו לא אגידה בגופה כגון שילדתה אחר שנטרפ' מיד גזרינן אטו אותה דאגידה בגופה בשעת טרפות פירוש דגדלה באיסור. פשוט בחולין וכן בקמא.
ביצת נבלה אפילו שכמותה נמכרת בשוק אסורה פשוט [עדיות פ"ה מ"א], דגזרינן ביצת נבלה אטו ביצת טרפה.
כבר כתבתי [אות כ"א] דעוף ספק טרפה כגון מנפולה או מדרוסה שצריך בדיקה ולא בדקה נטענ' וילדה דודאי לא נטרפה, לפיכך ספק טרפה דשיחלא קמא כלומר ביצים שהיו מכונסים בגופה אי הדרה וטענה בצים כבתחלה דכשרים אותם דשיחלא קמא כי בודאי לא נטרפה, ואם לאו אסורים כי הם ביצי טרפה ואסורים כמו שכתבתי כך פשוט.
<h2>דף סג:</h2>
לוקחין ביצים בכל מקום מן הגוי ואין חוששין לביצי נבלה וטרפה ובלבד שיאמר הגוי של עוף פלוני טהור הוא, והוא שיהו להם סימני טהרה כאשר אכתו' [ס"ד ע"א], אבל אמר של עוף טהור סתמא שיכול להשתמט אם נדמה אלו הביצים לאחרים לומר לא אמרתי מזה העוף אלא מאחר אין לוקחין אפילו שיש להם סימני טהרה כי יש עורב שדומה ליונה דלא סמכינן אסימנים לחודייהו דליתנהו מדאורייתא שיש ביצים טמאים שסימנם כסימני הטהורים.
וכתבו המפרשים והאידנ' לוקחין מהם ביצים ובלבד שיש להם סימני טהרה אפילו לא יאמר הגוי של עוף פלוני טהור הוא משום דאין ביצי עוף טמא מצויין בינינו.
<h2>דף סד.</h2>
ואלו הן הסימנים. ראשה אח' חד וא' כד, חלבון שהוא הלובן מבחוץ וחלמון מבפנים אלו הן סימני טהרה, אבל יש עופות טמאין שביציהן יש בהן סימנים הללו כמו כן כמו שכתבתי [לעיל ס"ג ע"ב]. אבל חסר א' מאלו הסימנים ודאי מעוף טמא הן. ואם חלבון וחלמון מעורין זה בזה ודאי ביצי השרץ הן כגון מצב או מלטאה כך פשוט.
אין מוכרין ביצים אסורים לגוים כגון ביצת טרפה וכיוצא בה ואפילו שבורין גזירה שמא יחזור וימכרם לישראל אלא אם כן נטרפו בקערה דכיון שנטרפו בקערה לא יקחם ישראל מגוי כאשר אכתוב כך פשוט. אין לוקחין מהגוים ביצים טרופים בקערה כך פשוט יש מפ' דאפילו בזמן הזה שלוקחים מהם ביצי' דאין ביצי עוף טמא מצויין בינינו כמו שכתבתי אין לוקחין מהם ביצים טרופות ויש מי שכתב שכיון שאין ביצי עוף טמא מצויין אצלנו לוקחין מהן אפילו ביצים טרופות. וזה המחלקת תלוי בגרסאות הגמרא ונכון להחמי'. פת שנילושה בביצים מותר ללוקחה מן הגוי למי שאינו נזהר מפת של גוים דאין חוששין שמא לקחן הגוי טרופות מישראל והן ביצים אסורות כמו שכתבתי למעלה, דלא חיישינן אלא כשמוכרם הגוי טרופות בקערה כי אין דרכו למכרן כך (ואי') [ואז] חוששין אבל אם נתערבו בפת אין חוששי'. וכן אין חוששין שמא היה בהם דם דרוב ביצים אין בהם דם, כך כתבו המפרשי' על ההי' שכתבתי למעלה אין לוקחין מן הגוים ביצים טרופות, ובעבודה זרה על פת של גוים. ורבינו תם אסרם משום בישולי גוים מפני הביצים שנתבשלו בפת אפילו למ"ד פת מותר כי שתי גזירות היו פת ושלקות והרא"ש חולק עליו כי הפת עקר אפילו למאן (דאמר) [דאסר] ביצה שבשלה גוי, וכן נראה עקר וכן כתב הרשב"א וגם רבינו תם חזר להתירו מזה הטעם שכתבתי. ביצה מגולגלת שאוכלין אות' צלויה מעט ומגלגלי' אותה אין צריך לבדקה מפני שאנו סומכים שרוב ביצים אין להם דם כך כתבו המפרשים בחולין על ההיא שכתבתי למעלה בפת שנילושה בביצים וכו'.
<h2>דף סד:</h2>
גיעולי (גוים) [ביצים] מותרים פשוט. ופרש"י בצים אסורים שנתבשלו עם מותרים, שלא נתנו בהן טעם כי מה שנכנס בטהורים מיא בעלמא הוא כאשר אכתוב למטה [לקמן צ"ח ע"א]. והקשו עליו, ופי' הגאונים הוא שהכה תרנגולת והטילה בצים שלא נגמרו שאין בהם משום אבר מן החי כיון שאין מעורין בגידין, וזה נראה עיקר. ביצים מוזרו' כלומר שאינם מזכר ואין בהן אפרוח וישבה התרנגולת עליהן ימים רבים מותרים כך פשוט. אם נמצאת טיפת דם בביצה זורק הדם ואוכל השאר, והוא שמצאו בקשר שלה, כלומר במקום שנקש' זרע התרנגול והוא בראש הכד של ביצה ומשם מתחיל האפרוח להצטייר. וכן הדין לפי קצת המפרשים אם נמצא הדם בקשר החלבון או בחלבון חוץ מן הקשר ואינו ניכר שמתפשט אותו דם מן הקשר, הדם אסור והביצה מותרת, אבל נמצא בחלבון שלא על הקשר וניכר שנתפשט מן הקשר הביצה אסורה, דכיון שנתפשט ויצא חוץ מן הקשר שדא תיכלא בכלה פירוש כבר השליך השיכול מן האפרוח בכל הביצה פירוש מלשון משכלה. ואם נמצא על קשר החלמון שהוא מכוון כנגד קשר החלבון הביצה אסורה שכבר נתפשט מקשר החלבון ובא לקשר החלמון ואפילו שאין ניכר שבא משם, אבל אם נמצא על החלמון חוץ לקשר ואינו ניכ' אם נתפשט מקשר החלבון הביצה מותרת, ואם ניכר, הביצה אסורה כך פשוט, כל זה לפרש"י, ולעולם הדם אסור. ויש מפ' שאינו אוסר הדם אלא כשנמצא על קשר החלמון או החלבון שממנו האפרוח נוצר, אבל אם בחלבון או בחלמון שלא על הקשר בענין שתהיה הביצה מותרת כמו שאמרנו, גם הדם מותר. ויש מי שפסק דאין חלוק בין שנמצא על הקשר בין שנמצא חוצה לו, והחלוק הוא בין חלבון לחלמון, שאם נמצא בחלבון בכל מקום ממנו דם אסו' וביצ' מותרת אפילו שנמצא חוץ לקשר, ואם נמצא בחלמון בכל מקום ממנו דם וביצה הכל אסור אפילו שנמצא חוץ לקשר שלו ולא ניכ' שנתפשט מן הקשר וכן כתב רי"ף והרמב"ם וכן נראה עקר. וכתב הרא"ש ונכון להחמיר בחלמון כפי הפסק האחרון, ובחלבון כפי הפסק הראשון.
ועוד פשוט וביצת עוף טמא אסורה מן התור'. וכת' הרמב"ם פ"ג במאכלו' אסורות יראה לי שהאוכל ביצי עוף התלויות באשכול שעדין לא פירשו ונגמרו לוקה כאוכל בני מעים שלהם ע"כ.
<h2>דף צח.</h2>
ביצה שנתערבה משערין בס"א חוץ מן האסורה לפי שיש גדולות וקטנות החמירו (הגאונים) בס"א חוץ ממנ'. וזה מיירי בביצה אפילו של עוף טהור שיש בה אפרוח או דם ואפי' בקליפת' ואפילו מכירה, וכן הדין בביצת עוף טמא בלא אפרוח והיא טרופה עם אחרות כשרות, וכן הדין בביצת טרפה בלא אפרוח וטרפה עם אחרות של התר בס"א חוץ ממנה, כי האפרוח והדם נותנים טעם אפילו שהביצה שלימה עם קליפה וכן כל ביצ' נותנת טעם בלא הקליפה אפילו בלא אפרוח, אבל ביצה שלימה עם קליפתה בלא אפרוח או בלא דם אינה נותנת טעם ולפיכך ביצת עוף טמא בלא אפרוח או של טרפה והיא שלימה עם קליפתה ונתבשלה עם אחרות אם מכירה אינה אוסרת כלל שאינה נותנת טעם כך פשוט. וי"א כי ביצת עוף טמא או של טרפה והן בלא אפרוח שנתבשלה עם קליפתה באחרות ואינו מכיר' שבטלה ברוב כדין יבש ביבש כמו שכתבתי בדיני תערובות [אות כ"ט], ויש אומרי' בששים, וראשון נראה עקר. ומכל מקום אם טרפה עם אחרו' שיעורה בס"א חוץ ממנה, וכן כתב הרמב"ם. וביצת עוף טמא או ביצ' טרפה בלא אפרוח והוסרה קליפתה החיצונה כתב בירושלמי [תרומות פ"י ה"ו] שנותנת טעם ושיעורה אפי' שמכירה בס"א חוץ ממנה. והרמב"ן כתב כי זה הירושלמי פליג אגמר' דידן ובודאי אפילו קלופה אינה נותנת טעם וכל זמן שמכירה אינה אוסרת. והרא"ש כתב כמו הירוש'. קליפות הביצים של איסור משערין עם האוכל שבתוכן כנגד קליפות הביצים הכשרות עם האוכל שבתוכן, כך כתב רבי' שמשון, כמו שמשערין בחתיכות בבשר ובעצמות כמו שכתבתי בדיני תערובות [אות כ"ט] ושם תמצאנו מבואר.
